פסק-דין בתיק ב"ל 2276-09

1.         התובע הגיש תביעה להכרה במחלת הלוקמיה כפגיעה בעבודה.

2.         התובע יליד 1956, עובד במפעלי ים המלח במפעל המגנזיום משנת 1995.

3.         תפקידו של התובע היה אחראי על קבלת והחזרת חומרים כימיים שביניהם ניתן למצוא: כלור פחמן טטרה כלורי (CCL4), אלומיניום בריליום, בריום כלורי, אלומיניום מנגן, חומצה גופרתית, פטרולאום קוק - פחם פעיל, אבץ אלומיניום. (עובדות אלה שמשו בסיס לעובדות מוסכמות בתיק קודם של התובע- ב.ל. 2930/04 -כפי שיפורט בהמשך).

4.         תקופת עבודתו של התובע מתחלקת לשתי תקופות: הקמת המפעל (עד שנת 97) והרצת המפעל.

5.         השימוש בחומרים שיפורטו נעשה רק לאחר הרצת המפעל (אחרי 1.97) ועד 11.99. לפני תחילת השימוש בחומרים הם נשמרו בשטח המפעל באריזות. לטענת התובע לא אחת האריזות היו פגומות, והחומרים נשפכו.

חומר CCL4 -פחמן טטרה כלורי

6.         חומר זה הגיע ונשמר בחביות. התובע העביר את החביות לשימוש במתקני הכלור. בסיום השימוש בחומר התקבלו חביות מלאות בחלקן. על התובע היה להעביר את החומר מחבית לחבית לצורך קבלת חביות מלאות. ההעברה התבצעה כך שחבית אחת הורמה מעל החבית השנייה. בחלק מהמקרים נעשה שימוש במשפך.

7.         העברת חומר זה התבצעה בתדירות של שלוש עד חמש פעמים בחודש. לטענת התובע פעולה זו נמשכה שעתיים לערך.

8.         במהלך העברת החומר הוא נשפך על ידי התובע, בגדיו ונעליו.

9.         בתאריך 15.9.98 בוצעה בפעם הראשונה החזרת חביות עם חומר CCL4 למפעל ברמת חובב לצורך השמדה (עד אז הם היו מאוחסנות בשטח מפעל מגנזיום). בתהליך פריקת חביות המכילות פחמן טטרה כלורי התבקע מכסה של אחת החביות וכל החומר שבחבית נשפך על התובע ונספג בבגדיו. מדובר באירוע חריג ויוצא דופן, בגינו הגיש התובע תביעה קודמת להכרה בארוע תאונתי כגורם למחלתו) ב.ל. 2930/04) (להלן: " ההליך הקודם").

במסגרת ההליך הקודם מונה פרופ' ברבי כמומחה יועץ מטעם בית הדין. בקצירת האומר, המומחה קבע בחוות דעתו כי לא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הארוע התאונתי לבין מחלת התובע, אולם הוסיף וציין כי יש סבירות גבוהה של קשר סיבתי בין החשיפה הממושכת והופעת המחלה. חוות הדעת הרפואית של פרופ' ברבי, צורפה לעיון והתייחסות המומחית שמונתה מטעם בית הדין בתיק זה.

 על סמך האמור בחוות דעתו של פרופ' ברבי, נדחתה התביעה להכרה בארוע תאונתי כפגיעה בעבודה. אולם, הוסכם כי התובע יפנה לנתבע בתביעה חדשה לעניין מיקרוטראומה כתוצאה מחשיפה מתמשכת.

10.        התובע לא עסק בהעברת החומר הזה מסוף שנת 1999. מכאן, כי התובע עסק בהעברת חומר פחמן טטרה כלורי מיום 1/97 עד סוף שנת 1999, שלוש עד חמש פעמים בחודש, משך שעתיים נטו כל פעם. במהלך ביצוע עבודה זו היה צורך בהפסקות קצרות בשל הריחות החזקים.

            כלור

11.        כלור הוא תוצר לוואי של ייצור מגנזיום. תפקידו של התובע היה לחבר צנרת מיכל האחסון לצנרת מיכלית לצורך ריקון מיכל הכלור באמצעות פתיחת ברזים באופן ידני.

12.        לבד מכך בתקופה שמ - 1995 - עד 1999 עסק התובע בפריקה וניפוק של חומרים כגון אלומיניום מנגנן, אלומיניום בריליום, בריום כלור, חומצה גופרית, אבץ אלומיניום, פטרולאום קוק , סולר ומזוט. פריקת וניפוק החומרים התבצעו גם בעזרת מלגזה וגם ידנית.

            אלומיניום מנגן- התובע לא עסק בעבודות עם חומר זה באולם היציקה.

אלומיניום ברליום- השימוש בחומר נעשה באולם היציקה. התובע לא עבד באולם היציקה.

בריום כלור- כנ"ל. התובע ביצע העמסה של החומרים לשם העברה להשמדה ברמת חובב. כך גם לעניין חומצה גופרית, אבץ אלומיניום, פטרולאום קוק, סולר ומזוט.